בסוף השבוע נכנסנו לחודש אדר , זהו החודש בו אומרים חז״ל ״משנכנס אדר מרבים בשמחה״ ואף אומרים שאם למשהו יש איזה שהוא דין ודברים עם גוי זה הזמן לסיים את העניין אם במשפט במסחר או בכל דבר אחר , כל זאת בזכות הנהפוך הוא שהתרחש בתקופת מגילת אסתר , ״ כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים.״(מ.א. ט,כב)
ולכן קבעו חז״ל 7 מצוות שיש לקיים בחודש הזה
1. מרבים בשמחה – זהו חודש שבו אנו מצווים לשמוח וכמה שיותר
2. מחצית השקל - זיכרון למחצית השקל
3. מחיית זכר עמלק - קריאת פרשת ״זכור אשר עשה לך עמלק״ בשבת שלפני חג הפורים
4. מקרא מגילה - לקרוא מגילה בערב ובבוקר
5. משלוח מנות - לפחות 2 סוגי מאכלים לפחות לאדם אחד
6. מתנות לאביונים - בשווה ערך לסעודת פורים לפחות לאביון אחד
7. משתה ושמחה - אחרי שסיימנו ובצענו את כל ששת המצוות הקודמות עכשיו אפשר לערוך משתה ושמחה
כל שבע מצוות חודש אדר מתחילות באות מ' (40 בגימטרייה), ומסמלות שלבים של גאולה:
כאשר 40 מוכפל ב 7 , אנו מקבלים 280 , שזהו מספר ימי ההיריון עד ללידה – רמז ללידה מחודשת של הקהילה וגאולת ישראל.
המספר 40 מופיע בתורה ובחז"ל כתקופה של הכנה, מעבר ולידה מחדש:
40 ימי הבריאה של עובר – רמז ליצירת ישות חדשה.
40 ימי המבול – טיהור העולם מהשחיתות.
40 שנות נדודים במדבר – גיבוש זהות לאומית.
40 ימי משה בהר סיני – קבלת התורה.
40 יום לפני יצירת הוולד מכריזים על זיווגו – תהליך עיצוב הגורל.
פרשת בלק היא הפרשה ה 40 בתורה , והיא עוסקת בהפיכת קללה לברכה – תהליך של "נהפוך הוא" שמקביל למהפך במגילת אסתר.
לאחר 40 הפסוקים הראשונים שבפרשה מתחיל ניסיון בילעם לקלל ויוצא מברך
את נהפוך הוא ממש כמו במגילה:
הברכה הראשונה של בלעם:
״וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר מִן-אֲ֠רָ֠ם יַנְחֵ֨נִי בָלָ֤ק מֶֽלֶךְ-מוֹאָב֙ מֵֽהַרְרֵי-קֶ֔דֶם לְכָה֙ אָֽרָה-לִּ֣י יַֽעֲקֹ֔ב וּלְכָ֖ה זֹֽעֲמָ֥ה יִשְׂרָאֵֽל: {ח} מָ֣ה אֶקֹּ֔ב לֹ֥א קַבֹּ֖ה אֵ֑ל וּמָ֣ה אֶזְעֹ֔ם לֹ֥א זָעַ֖ם יְהֹוָֽה: {ט} כִּֽי-מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן-עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב: {י} מִ֤י מָנָה֙ עֲפַ֣ר יַֽעֲקֹ֔ב וּמִסְפָּ֖ר אֶת-רֹ֣בַע יִשְׂרָאֵ֑ל תָּמֹ֤ת נַפְשִׁי֙ מוֹת יְשָׁרִ֔ים וּתְהִ֥י אַֽחֲרִיתִ֖י כָּמֹֽהוּ:…״
הקבלה למגילת אסתר:
הברכה / קללה הראשונה של בלעם מתארת את מצב היהודים כפי שהמן מתאר זאת במגילה
״וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים .....וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים ...״
הברכה השנייה של בלעם:
״ {יח} וַיִשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר ק֤וּם בָּלָק֙ וּֽשֲׁמָ֔ע הַֽאֲזִ֥ינָה עָדַ֖י בְּנ֥וֹ צִפֹּֽר: {יט} לֹ֣א אִ֥ישׁ אֵל֙ וִֽיכַזֵּ֔ב וּבֶן-אָדָ֖ם וְיִתְנֶחָ֑ם הַה֤וּא אָמַר֙ וְלֹ֣א יַֽעֲשֶׂ֔ה וְדִבֶּ֖ר וְלֹ֥א יְקִימֶֽנָּה: {כ} הִנֵּ֥ה בָרֵ֖ךְ לָקָ֑חְתִּי וּבֵרֵ֖ךְ וְלֹ֥א אֲשִׁיבֶֽנָּה: {כא} לֹֽא-הִבִּ֥יט אָ֨וֶן֙ בְּיַֽעֲקֹ֔ב וְלֹֽא-רָאָ֥ה עָמָ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֤ה אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וּתְרוּעַ֥ת מֶ֖לֶךְ בּֽוֹ: {כב} אֵ֖ל מֽוֹצִיאָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם כְּתֽוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם לֽוֹ: {כג} כִּ֤י לֹא-נַ֨חַשׁ֙ בְּיַֽעֲקֹ֔ב וְלֹא-קֶ֖סֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כָּעֵ֗ת יֵֽאָמֵ֤ר לְיַֽעֲקֹב֙ וּלְיִשְׂרָאֵ֔ל מַה-פָּ֖עַל אֵֽל: {כד} הֶן-עָם֙ כְּלָבִ֣יא יָק֔וּם וְכַֽאֲרִ֖י יִתְנַשָּׂ֑א לֹ֤א יִשְׁכַּב֙ עַד-יֹ֣אכַל טֶ֔רֶף וְדַם-חֲלָלִ֖ים יִשְׁתֶּֽה״
הקבלה למגילת אסתר:
"לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים" – ותגובת היהודים לבקשה : ״הֶן-עָם֙ כְּלָבִ֣יא יָק֔וּם ...וגו׳״ זו האחדות שמובילה למהפך.
הברכה השלישית של בלעם – רגע ההיפוך:
״וַיִּשָּׂ֨א בִלְעָ֜ם אֶת-עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת-יִשְׂרָאֵ֔ל שֹׁכֵ֖ן לִשְׁבָטָ֑יו וַתְּהִ֥י עָלָ֖יו ר֥וּחַ אֱלֹהִֽים: {ג} וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן: {ד} נְאֻ֕ם שֹׁמֵ֖עַ אִמְרֵי-אֵ֑ל אֲשֶׁ֨ר מַֽחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם: {ה} מַה-טֹּ֥בוּ אֹֽהָלֶ֖יךָ יַֽעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל: {ו} כִּנְחָלִ֣ים נִטָּ֔יוּ כְּגַנֹּ֖ת עֲלֵ֣י נָהָ֑ר כַּֽאֲהָלִים֙ נָטַ֣ע יְהֹוָ֔ה כַּֽאֲרָזִ֖ים עֲלֵי-מָֽיִם: {ז} יִֽזַּל-מַ֨יִם֙ מִדָּ֣לְיָ֔ו וְזַרְע֖וֹ בְּמַ֣יִם רַבִּ֑ים וְיָרֹ֤ם מֵֽאֲגַג֙ מַלְכּ֔וֹ וְתִנַּשֵּׂ֖א מַלְכֻתֽוֹ: {ח} אֵ֚ל מֽוֹצִיא֣וֹ מִמִּצְרַ֔יִם כְּתֽוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם ל֑וֹ יֹאכַ֞ל גּוֹיִ֣ם צָרָ֗יו וְעַצְמֹֽתֵיהֶ֛ם יְגָרֵ֖ם וְחִצָּ֥יו יִמְחָֽץ: {ט} כָּרַ֨ע שָׁכַ֧ב כַּֽאֲרִ֛י וּכְלָבִ֖יא מִ֣י יְקִימֶ֑נּוּ מְבָֽרְכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ וְאֹֽרְרֶ֖יךָ אָרֽוּר:״
הקבלה למגילת אסתר:
הברכה השלישית זה הרגע בו הכל מתהפך - ״וַיִּשָּׂ֨א בִלְעָ֜ם אֶת-עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת-יִשְׂרָאֵ֔ל שֹׁכֵ֖ן לִשְׁבָטָ֑יו וַתְּהִ֥י עָלָ֖יו ר֥וּחַ אֱלֹהִֽים:״ – האחדות קיימת וכך גם הברכה - ״מַה-טֹּ֥בוּ אֹֽהָלֶ֖יךָ יַֽעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל:....״
״והמן נפל על המיטה״ – ״.. וְיָרֹ֤ם מֵֽאֲגַג֙ מַלְכּ֔וֹ וְתִנַּשֵּׂ֖א מַלְכֻתֽוֹ:״
״ויאמר חרבונה …. לפני המלך גם הינה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דיבר טוב על המלך עמד בבית המן …. ויאמר המלך תלהו עליו … ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי ״
בברכה השנייה נאמר: ״וְכַֽאֲרִ֖י יִתְנַשָּׂ֑א לֹ֤א יִשְׁכַּב֙ עַד-יֹ֣אכַל טֶ֔רֶף וְדַם-חֲלָלִ֖ים יִשְׁתֶּֽה״ – ואילו בברכה השלישית אנו פוגשים את התוצאה הסופית של מהפך זה לטובה, ואת מימוש הברכה השנייה: ״כָּרַ֨ע שָׁכַ֧ב כַּֽאֲרִ֛י״. יש שיטענו כי כל המהפך התרחש בזכות צירוף מקרים בלבד, וכי זה העם שקם והתאחד לבקשת אסתר – אך בלעם מדגיש בדבריו נקודה עמוקה יותר: ישנם רגעים שבהם האחדות הפנימית של ישראל מופיעה לא רק כתוצאה ממעשה אנושי, אלא כהתגשמות של רצון אלוהי. כדי להדגיש זאת, בלעם שואל שאלה רטורית: ״וּכְלָבִ֖יא מִ֣י יְקִימֶ֑נּוּ?״ – ועל שאלה זו כבר השיב בברכתו השנייה, כאשר אמר: ״כָּעֵ֗ת יֵאָמֵ֤ר לְיַֽעֲקֹב֙ וּלְיִשְׂרָאֵ֔ל מַה-פָּ֖עַל אֵֽל: הֶן-עָם֙ כְּלָבִ֣יא יָק֔וּם…״.
לבסוף, חותם בלעם את ברכותיו בברכה, שהיא גם כן אזהרה ברורה: ״מְבָֽרְכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ וְאֹֽרְרֶ֖יךָ אָרֽוּר״ – וכל מי שמבקש להרע לעם ישראל, לומד כי הברכה האלוהית שורה דווקא במקום שבו יש אחדות ועוצמה פנימית, ואותה ברכה עומדת לנגד כל ניסיון לקללה ולהשחתה.
גימטריה: 560 – ״בלק בן ציפור״ וקשירתו למצוות חודש אדר
7x האות מ' במילוי (״מם״ = 80) = 560 .
וכך גם :
״בלק בן צפור״ – בית דוד יצא ממנו - רות המואביה , שהפכה לסבתו של דוד המלך, יצאה מבלק בן ציפור. זה מלמד שדווקא מתוך כוחו של מי שניסה להילחם בישראל, צמחה מלכות בית דוד והגאולה העתידית.
״דעת אלהים״ – חיבור למצוות ולגאולה.
״כי אתה עמדי״ – חיזוק האמונה במהלך ה״נהפוך הוא״.
״קץ לימי הרעה״ = ״זה קץ משיח״ – רמז לגאולה.
״משיח בן יסף״ + ״משיח בן דוד ואליהו״ – חיבור בין שלבי הגאולה.
כך, המספר 560 מהווה מפתח להבנת הקשר בין פרשת בלק, פורים, והגאולה העתידית .
אסתר ומרדכי – "אל תבטחו בנדיבים"
כשמרדכי מפציר באסתר לפעול מול אחשוורוש אומר לה "אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר״
היא עונה לו שזה לא תלוי בא אלה ב ״לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי.״
במילים אחרות אומרת לו אסתר -
״הַלְלוּ יָהּ הַלְלִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה. ב אֲהַלְלָה יְהוָה בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי. ג אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה. ד תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו. ה אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל יְהוָה אֱלֹהָיו. ו עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם הַשֹּׁמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם. ז עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים יְהוָה מַתִּיר אֲסוּרִים. ח יְהוָה פֹּקֵחַ עִוְרִים יְהוָה זֹקֵף כְּפוּפִים יְהוָה אֹהֵב צַדִּיקִים. ט יְהוָה שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת. י יִמְלֹךְ יְהוָה לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּ יָהּ.״
כלומר, הגאולה תבוא רק מאת השם יתברך ומתוך אחדות הקהילה היהודית והאמונה ,ובזה תלויה תוצאת שליחותה אל המלך!
את הרמז לכוונתה של אסתר שאסור לסמוך על משהו זר , גם אם זה מלך או שר בכיר של אימפריה גדולה אלה לסמוך רק על השם יתברך על ידי אחדות העם והאמונה אנו מוצאים שוב באות ״מ״ שבה מתחילות מצוות חודש אדר ובפרט מצוות הפורים .
נערוך השוואה בין פרק ״מ״ בספר בראשית לפי החלוקה המוכרת לנו במהדורות התנ״ך לבין בפרק ״מ״ לפי חלוקת המסורה.
אך קודם נסביר למה יש הבדל בין החלוקות :
חלוקת הפרקים בתנ"ך ומספור הפסוקים שאנו מכירים כיום הם פיתוחים מאוחרים מימי הביניים, והם מיוחסים לראשונה לתאולוג הנוצרי סטיבן לנגטון. החלוקה לפרקים שנעשתה במקורה בביבליה במהדורת הוולגטה הלטינית, סייעה רבות בהתמצאות הטכנית בספרי המקרא. עם זאת, חוקרים רבים מצביעים על אלמנטים תאולוגיים נוצריים שחלוקה זו מבטאת. למרות היותה נוצרית ביסודה, הוכנסה החלוקה למהדורות הדפוס הראשונות של התנ"ך גם במהדורות "היהודיות", ומאז היא קיימת בכל המהדורות למיניהן.
ואם נפתח את ספר בראשית בפרק ״מ״ לפי החלוקה ״הזרה״ שנכנסה למהדורות התנ״ך המודפסות כ 2000 שנים אחרי אירועי מגילת אסתר ,
נמצא את המסופר על יוסף כשמבקש עזרה משר המשקים, אך זה שוכח אותו. זה משמש כמסר על חוסר יכולתנו להסתמך על שליטים זרים.
לעומת זאת, ולמרבה הפלא לפי חלוקת המסורה, "פרק מ״ מתחיל בפרשת ויגש , ומסתיים בעלית שישי של הפרשה שמתארת את איחוד יוסף עם משפחתו – מסר על אחדות שמובילה לגאולה
ההבדל המדהים וההתאמה למסר של אסתר למרדכי מחזקת את המסר שלה שהגאולה תבוא רק מאת השם יתברך ומתוך אחדות העם היהודי והאמונה !
מעשה מצוות אדר מוביל לאחדות ולגאולת ישראל
כשם שבלעם ביקש לקלל, אך מפיו יצאה ברכה, וכשם שהמן ניסה להשמיד את היהודים אך נפל בפח שטמן – כך גם אנו חווים "נהפוך הוא" בתקופה האחרונה.
מאז ה 7 באוקטובר 2023 , עם פרוץ המלחמה בעקבות מתקפת החמאס בדרום, ראינו כיצד האויבים שלנו ביקשו לפגוע בעם ישראל .
אך מתוך החושך קמה אחדות יוצאת דופן בין חלקי העם, תהליך המזכיר את קריאתו של מרדכי: "לך כנוס את כל היהודים" – חיזוק האחדות הוא המפתח לתשועה.
לאחר חודשים של מתיחות בגבול הצפון והאיום מצד חיזבאללה, הגיע המפנה: חיסולו של נסראללה , מבצע "הביפרים", הפעילות הקרקעית שסיימה את איום הצפון, וכן חיסול משטר אסד והרחקת איראן מהגבול – כל אלה מדגישים את רעיון ה"נהפוך הוא" גם בזירה הביטחונית. האויבים שתכננו לכלות את ישראל חוו את ההיפוך בדיוק כפי שנאמר על המן: "ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי" .
כדי שהשמחה תהיה שלמה, אנו נושאים את תפילתנו להחזרת כל החטופים החיים לביתם ולשחרור גופות הנרצחים והנרצחות המוחזקות בידי עמלק (חמאס) לקבורת ישראל בכבוד.
פורים – חג של גאולה מחושך לאור
כשם שמגילת אסתר מלמדת אותנו שגזירה איומה יכולה להפוך לישועה, כך גם אנו חווים כיום כיצד מה שנראה כאיום קיומי הופך להזדמנות לחיזוק הביטחון והאחדות הלאומית.
שבעת מצוות חודש אדר, המכוונות ללכידות, נתינה ושמחה, הן הדרך שלנו להפוך את האבל של ה 7.10.23 לששון ולקרב את גאולת ישראל.
לא רק במגילה – אלא גם במציאות חיינו
חיזוק האמונה, האחדות הלאומית והמעשים הטובים הם הדרך שלנו להפוך כל גזירה לגאולה, כמו בימי מרדכי ואסתר.
