**פתיחה**
מאמר זה נכתב בעקבות סדרת ההרצאות של ד״ר אריאל קופילוביץ׳ בנושא הביקורת הגבוהה והמודלים הדיאכרוניים להבנת תהליכי חיבורם ועריכתם של סיפורים מקראיים. במסגרת המשימה נדרשנו לנתח את סיפור מכירת יוסף (בראשית ל"ז) וליישם עליו הן את השערת התעודות והן את המודלים הביקורתיים והספרותיים המאוחרים יותר. המאמר משיב לשלוש דרישות: הצגת קשיי הסיפור, תיאור הפתרון הדיאכרוני על פי שוורץ, ודיון מעמיק במודלים חלופיים ובתרומתם להבנת הסיפור.
**א. קשיים בקריאה רציפה של הסיפור**
קריאה רציפה של פרק ל"ז מבליטה מספר קשיים מבניים, סגנוניים ועלילתיים:
1. זהותם של הסוחרים – מדיינים או ישמעאלים (פס׳ 25–28, 36). הסיפור משתמש לסירוגין בשני כינויים שאינם שקופים.
2. מי הוציא את יוסף מן הבור? בפס׳ 28 המדיינים מושכים אותו; בפס׳ 26–27 נדמה שהאחים הם העושים זאת.
3. יוזמת מכירת יוסף – ראובן מציע הצלה, יהודה מציע מכירה, אך בפועל מופיעים פתאום מדיינים.
4. כפילות מוטיבית: ירידת האחים לשכם מול הפניית יעקב ליוסף לצאת ולחפש אותם – שני מהלכים ספרותיים מקבילים.
5. הפער שבין הדיווח הכפול על מכירה אחת: תחילה מכירה למדיינים ואז לישמעאלים (פס׳ 36).
**ב. פתרון השערת התעודות – על פי ברוך שוורץ**
לפי שיטת המקורות, פרק ל״ז משלב שני מקורות עצמאיים: מקור אחד המתאר מכירה לישמעאלים ביוזמת האחים, ומקור שני המתאר חטיפה בידי מדיינים ללא שליטת האחים. שוורץ טוען שהעורך המאוחר שימר את שני הסיפורים בשלמותם, תוך הכנסת קטעי מעבר מינימליים בלבד. כך מובנים הפערים:
– הופעת מדיינים וישעמאלים: כל כינוי מצביע למקור אחר.
– סתירה ביוזמה: מקור אחד מייחס לאחים את המכירה; השני מציג חטיפה.
– כפל לשוני וסגנוני: העורך לא שילב, אלא שימר שני רצפים עצמאיים.
**ג. קשיים העולים מן הפתרון הדיאכרוני – והמודלים החלופיים**
על אף כוחו של הפתרון, מספר קשיים מעוררים שאלה בדבר יכולתו להסביר את הסיפור כולו:
1. ביקורתו של קאסוטו: הנחת אוצר מילים מובחן לכל מקור אינה עומדת במבחן; חוקרים מתאימים את הלקסיקון להנחה מוקדמת.
2. בעיית 'תעודה שאינה עומדת לבדה': אף אחד משני הסיפורים המשוחזרים אינו יוצר סיפור שלם וקוהרנטי.
3. אומנותיות טקסטואלית: המבנה הקונצנטרי שזיהה פוקלמן בפס׳ 33–18 מצביע על עיצוב מודע, לא על טלאי מקורות.
ג׳ואל באדן ציין שהמבנה אינו פותר את הסתירות, אך עצם קיומו מעיד על מלאכת עורכות אומנותית ולא מכנית.
4. שזירת מוטיבים בהמשך הסיפור: גרוסמן הראה זיקה עמוקה בין ל"ז לבין מ"ב–מ"ה: יוסף הנשלח אל אחיו והאחים הנשלחים אליו; תפקידי ראובן ויהודה; השבת יוסף הממתנת את השבר המשפחתי. הקבלות אלו מלמדות על עיצוב עלילתי מכוון.
גרוסמן מסכם שהמרכיבים השונים בסיפור לא הונחו זה לצד זה באופן שרירותי, אלא נארגו לכדי יצירה אחידה ומגובשת.
**ד. סיכום**
סיפור מכירת יוסף מציג קשיים אמיתיים, והביקורת הדיאכרונית מספקת פתרונות משכנעים לניתוחם הראשוני. יחד עם זאת, המודלים הספרותיים – ובעיקר עמדתו של גרוסמן – מדגישים שהסיפור שבידינו אינו רק תוצר של מקורות נפרדים אלא יצירה ספרותית מתוכננת היטב, השוזרת חומרים קדומים בתוך עלילה אחת ובעלת מגמה ברורה. על כן, המהלך הפרשני המדויק ביותר משלב בין המודעות הדיאכרונית לבין קריאה ספרותית-קנונית, המבקשת להבין את הסיפור הסופי כמכלול משמעותי העומד לעצמו.
