שבת מטות-מסעי | היושב מהגולן | יגאל פנחס אלעזרי.
רקע הלכתי: חז״ל תיקנו משום שלום וקדימה שבקריאת התורה עולה כהן ראשון, אחריו לוי, ואחריהם ישראלים . אין לשנות סדר זה כדי למנוע חשד ו"לעז" על ייחוס העולים .
בכלל זה נפסק שאסור לקרוא שני לוויים זה אחר זה באותה קריאה, כדי שלא יאמרו שאחד מהם פגום כלומר שלא יתעורר חשד לגבי כשרות יחוסו של הראשון .
לכן בעלייה השנייה תמיד עולה לוי (אם ישנו), ואם אין לוי – הכהן שקרא ראשון קורא שוב בשנית, ולא יקרא אחריו כהן אחר, פן יאמרו שהראשון נפסל .
כמו כן אין קוראים ישראל מיד אחרי כהן בלי הבהרה שהכהן עלה במקום לוי, כדי שלא יחשבו בטעות שהוא לוי . התקנה המקורית היא אפוא: כהן, לוי/כהן במקום לוי, ואחר כך ישראלים בשאר העליות עד השביעי.
האם מותר לעלות לוי לתורה בעליות שלישי–שביעי?
בשאלתנו חתן בר־מצווה לוי (שעולה למפטיר), אביו לוי, סבו לוי (עלה שני) ודודיו לוויים – עולה הדילמה כיצד לכבדם בעליות.
לדעת פוסקי הספרדים (כדעת מרן השולחן ערוך), יש אפשרות בשעת צורך להעלות כהנים או לוויים גם בשאר העליות, בתנאי שיפריד ביניהם עולה ישראל, כדי למנוע כל חשש של פגם או בלבול .
השולחן ערוך עצמו מביא שכבר נהגו בקהילות לקרוא כהן אחר כהן בהפסק ישראל ביניהם, והחזנים אף מודיעים בפירוש בעת הקריאה: אף על פי שהוא כהן וכן בלוי: “אעפ״י שהוא לוי, כדי להבהיר שהכהן/לוי הקודם היה כשר. על דרך זו מותר גם לקרוא לוי בעליות שמעבר לשנייה, ובלבד שלא יקראו שני לוויים ברצף ללא ישראל באמצע . למשל, לאחר כהן ולוי בראשון ושני, אפשר לקרוא ישראל בשלישי, ואחריו לוי ברביעי, שוב ישראל בחמישי, לוי בשישי, וכך הלאה .
המאמר מרדכי והגר״ע יוסף פסקו להקל בכך במקום שמחה או צורך גדול, הואיל ובעליות שמעבר לשלישי כבר אין חשש שיחשבו את הישראלי שקדם ללוי לכהן או ללוי שלא במקומו . בפועל, מנהג רבים מהספרדים בזמננו אכן מתיר בשעת הצורך (כגון שבת בר־מצווה) להעלות עוד לויים בין שלישי לשביעי, כל עוד מקפידים על סדר נכון והכרזה מתאימה.
יש לציין את הוראת הבן איש חי (שנה ב’, תולדות, אות ט"ז) שאם מעלים לוי בעלייה שאינה שנייה אין להזכיר בתואר את שבטו בזמן הזמנתו, אלא לקרוא לו בשמו ושם אביו בלבד, כדי שלא להטעות את הציבור.
כך נמנע בלבול, והעולה נחשב כ"ישראל" לעניין הסדר, אף שידוע שהוא לוי.
דעת הפוסקים האשכנזים: לפי הרמ״א (הגהותיו לשו"ע או"ח קלה), נהוג באשכנז שלא להעלות כהן או לוי בשאר העליות בתוך מניין הקרואים. אחרי שעלה כהן ראשון ולוי שני, שאר העולים (שלישי עד שביעי) יהיו ישראלים דווקא . רק לאחר שהשלימו את שבעת הקרואים , כגון בעליות מוסף (הוספה) או בעליית מפטיר, מותר לכבד שוב כהן או לוי, כי אז פחת חשש הפגימה .
למעשה פשט המנהג אצל האשכנזים להימנע לגמרי מהוספת לויים (וכהנים) בעליות האמצעיות לכתחילה. המשנה ברורה מביא שבזמן הזה אין נוהגים להעלות כהן או לוי באמצע הקריאה אפילו אם כבר קראו שבעה, אלא רק בעולה האחרון או במפטיר במידת הצורך.
הטעם הוא שכיום רואים את העלייה האחרונה כמכובדת ביותר, ולכן אין חשש לעז לגבי הכהן/לוי העולה אחרון, מה גם שקודם אומרים קדיש לפני המפטיר, והמפטיר נחשב כקריאה נפרדת. בכל שאר המקרים חוששים לסדר הקבוע.
אם בטעות קראו לוי באחת מעליות 3–7 אצל אשכנזים, בדיעבד הקריאה כשרה ואין צריך לחזור ולקרוא, אך לכתחילה יש להשתדל להחליפו לפני שיברך. לדוגמה, אם גילו את הטעות בזמן, ימתין הלוי בצד ויקראו ישראל תחתיו, ואת הלוי יעבירו לעליית מפטיר או יתנו לו כיבוד אחר. במקרה שכבר בירך ועלה לא יורידוהו, כדי שלא לבזותו, וסומכים על הדעה המקלה בדיעבד.
במקרה המדובר, ובקהילה שלנו הנוהגת לפי מנהג הספרדים ניתן בשעת הצורך (כגון שמחת בר־מצווה עם בני משפחה לויים מרובים) לחלק את הקריאות כך שישובצו עוד לויים ביתר העליות, ובלבד שיקפידו להפריד ביניהם בעליות של ישראל ולנהוג עפ"י ההנחיות שהוזכרו.
למעשה גם פוסקי ספרד כתבו שלא להרבות בכך ללא צורך, כדי שלא לשנות מסדר הקריאה הרגיל שלא לצורך.
אך במקום שמחה גדולה שניכר הרצון לכבד את כולם יש להקל כדעת מרן השו"ע ופוסקי ספרד ולהעלות לויים נוספים בשלישי ואילך באופן המותר .
כל זה עולה מדברי הפוסקים: השולחן ערוך (או"ח סימן קלה) והמשנה ברורה , הפוסקי הספרדים כרב עובדיה יוסף זצ״ל בעל היביע אומר והבן איש חי , ופוסקי אשכנז כדוגמת הלבוש ומגן אברהם המובאים במשנה ברורה .
וכולם מסכימים על כך שיסוד התקנה הוא למנוע פגיעה בכבוד ובייחוס, אך בשעת הדחק ניתן למצוא פתרון לכל צד בהתאם למנהגו.
מקורות: שולחן ערוך או"ח קלה סעיפים ח–י ; רמ"א שם ; משנה ברורה שם ס"ק ל״ד–ל״ז ; בן איש חי שנה ב’ תולדות אות ט"ז; שו"ת יביע אומר ח"ו או"ח סי’ כג–כד; ילקוט יוסף הל’ קריאת התורה, סימן קלה הערה לג ; וראה תשובת הרב שמואל שפירא באתר ynet.
