מכות מצרים

בשני פרשות השבוע הקרובות אנו נחזה בדרך בה השם יתברך הולך להזכיר לפרעה את מה שהוא שכח .

בפרשתנו הקודמת קראנו על תחילת שעיבודנו במצרים ותקופה זאת נפתחת בפסוק

"ויקום מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף " ושזה מת קם עוד פרעה שהוא לא יודע מזה אלוהי העבריים באמרו למשה – "(ב) וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה מִ֤י י"י֙ אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ לְשַׁלַּ֖ח אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ אֶת־י"י֔ וְגַ֥ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֲשַׁלֵּֽחַ׃" (שמות ה)

מה לא ידע פרעה החדש ?

שהיה משנה למלך שקראו לו יוסף – "אַתָּה֙ תִּהְיֶ֣ה עַל־בֵּיתִ֔י וְעַל־פִּ֖יךָ יִשַּׁ֣ק כׇּל־עַמִּ֑י רַ֥ק הַכִּסֵּ֖א אֶגְדַּ֥ל מִמֶּֽךָּ" (בראשית מ"א )

על חוכמתו של יוסף שאותה הגדיר פרעה הקודם כברכה מן האלוהים – "וַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אַחֲרֵ֨י הוֹדִ֧יעַ אֱלֹהִ֛ים אוֹתְךָ֖ אֶת־כׇּל־זֹ֑את אֵין־נָב֥וֹן וְחָכָ֖ם כָּמֽוֹךָ׃" (בראשית מ"א)

לא שמע על חלומותיו של פרעה הקודם ופתרונו של יוסף לחלומותיו " וְעַ֨ל הִשָּׁנ֧וֹת הַחֲל֛וֹם אֶל־פַּרְעֹ֖ה פַּעֲמָ֑יִם כִּֽי־נָכ֤וֹן הַדָּבָר֙ מֵעִ֣ם הָאֱלֹהִ֔ים וּמְמַהֵ֥ר הָאֱלֹהִ֖ים לַעֲשֹׂתֽוֹ׃" (שם שם )

לא ידע מהיכן הגיע כל מפעל התבואה הענק של פרעה" וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־הָעָ֔ם הֵן֩ קָנִ֨יתִי אֶתְכֶ֥ם הַיּ֛וֹם וְאֶת־אַדְמַתְכֶ֖ם לְפַרְעֹ֑ה הֵֽא־לָכֶ֣ם זֶ֔רַע וּזְרַעְתֶּ֖ם אֶת־הָאֲדָמָֽה׃ )כד)  וְהָיָה֙ בַּתְּבוּאֹ֔ת וּנְתַתֶּ֥ם חֲמִישִׁ֖יתא לְפַרְעֹ֑ה וְאַרְבַּ֣ע הַיָּדֹ֡ת יִהְיֶ֣ה לָכֶם֩ לְזֶ֨רַע הַשָּׂדֶ֧ה וּֽלְאׇכְלְכֶ֛ם וְלַאֲשֶׁ֥ר בְּבָתֵּיכֶ֖ם וְלֶאֱכֹ֥ל לְטַפְּכֶֽם׃ (כה) וַיֹּאמְר֖וּ הֶחֱיִתָ֑נוּ נִמְצָא־חֵן֙ בְּעֵינֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְהָיִ֥ינוּ עֲבָדִ֖ים לְפַרְעֹֽה׃ (כו)וַיָּ֣שֶׂם אֹתָ֣הּ יוֹסֵ֡ף לְחֹק֩ עַד־הַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה עַל־אַדְמַ֥ת מִצְרַ֛יִם לְפַרְעֹ֖ה לַחֹ֑מֶשׁ רַ֞ק אַדְמַ֤ת הַכֹּֽהֲנִים֙ לְבַדָּ֔ם לֹ֥א הָיְתָ֖ה לְפַרְעֹֽה׃" (שם מ"ז )

לא ידע מהיכן הגיע כל הצאן והבקר שיש לפרעה " וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ הָב֣וּ מִקְנֵיכֶ֔ם וְאֶתְּנָ֥ה לָכֶ֖ם בְּמִקְנֵיכֶ֑ם אִם־אָפֵ֖ס כָּֽסֶף׃ (יז) וַיָּבִ֣יאוּ אֶת־מִקְנֵיהֶם֮ אֶל־יוֹסֵף֒ וַיִּתֵּ֣ן לָהֶם֩ יוֹסֵ֨ף לֶ֜חֶם בַּסּוּסִ֗ים וּבְמִקְנֵ֥ה הַצֹּ֛אן וּבְמִקְנֵ֥ה הַבָּקָ֖ר וּבַחֲמֹרִ֑ים וַיְנַהֲלֵ֤ם בַּלֶּ֙חֶם֙ בְּכׇל־מִקְנֵהֶ֔ם בַּשָּׁנָ֖ה הַהִֽוא׃"

לא ידע מהיכן כל העושר שלו הגיע "  (יד)  וַיְלַקֵּ֣ט יוֹסֵ֗ף אֶת־כׇּל־הַכֶּ֙סֶף֙ הַנִּמְצָ֤א בְאֶֽרֶץ־מִצְרַ֙יִם֙ וּבְאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בַּשֶּׁ֖בֶר אֲשֶׁר־הֵ֣ם שֹׁבְרִ֑ים וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־הַכֶּ֖סֶף בֵּ֥יתָה פַרְעֹֽה׃ (טו( וַיִּתֹּ֣ם הַכֶּ֗סֶף מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֘יִם֮ וּמֵאֶ֣רֶץ כְּנַ֒עַן֒"

שכח את החוק ששם יוסף במצרים לגביית חומש מתשלום זה פטר יוסף את כהני מצרים ובני ישראל ." (כו)וַיָּ֣שֶׂם אֹתָ֣הּ יוֹסֵ֡ף לְחֹק֩ עַד־הַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה עַל־אַדְמַ֥ת מִצְרַ֛יִם לְפַרְעֹ֖ה לַחֹ֑מֶשׁ רַ֞ק אַדְמַ֤ת הַכֹּֽהֲנִים֙ לְבַדָּ֔ם לֹ֥א הָיְתָ֖ה לְפַרְעֹֽה׃"

לא ידע על הברכה שהביא יוסף למצרים "(מט) וַיִּצְבֹּ֨ר יוֹסֵ֥ף בָּ֛ר כְּח֥וֹל הַיָּ֖ם הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד עַ֛ד כִּי־חָדַ֥ל לִסְפֹּ֖ר כִּי־אֵ֥ין מִסְפָּֽר׃"

שכח את אחיו של יוסף שהיו שרי המקנה של מצרים "וְאֶת־אַחֶ֑יךָ יֵשְׁבוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן וְאִם־יָדַ֗עְתָּ וְיֶשׁ־בָּם֙ אַנְשֵׁי־חַ֔יִל וְשַׂמְתָּ֛ם שָׂרֵ֥י מִקְנֶ֖ה עַל־אֲשֶׁר־לִֽי׃"

לא ידע את הסיבה שהיאור עולה לרגליו ")ז( וַיָּבֵ֤א יוֹסֵף֙ אֶת־יַֽעֲקֹ֣ב אָבִ֔יו וַיַּֽעֲמִדֵ֖הוּ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַיְבָ֥רֶךְ יַעֲקֹ֖ב אֶת־פַּרְעֹֽה׃ (י) וַיְבָ֥רֶךְ יַעֲקֹ֖ב אֶת־פַּרְעֹ֑ה

בעצם במילים אחרות טוען פרעה "החדש" שכוחו ועוצם ידו הם שעשו לו את כל החייל הזה וזאת כפיות טובה וכפירה בעיקר .

כל זאת לא הספיק לפרעה החדש וגזר להשכיח גם מבני ישראל את אבותיהם ותורתם וכך לשבור את אחדותם שממנה כל כך חשש .

האם פרעה מצליח במזימתו ?

כשמשה יצא מהארמון ורואה את אחיו עובדים כל כך קשה ואף הורג את אחד מהנוגשים המצרים בגלל שהכה ישראלי מבוגר .

אך באחד הימים פוגש משה בשני אנשים עברים ניצים ואומר משה לרשע למה תכה רעך? מבין משה שהמצריות כבר טבועה בעם ישראל , ולכן חשב משה שאין סיכוי לאחיו להיגאל ולכן שלחותו הסתימה וכדי לא למות ברח משה .

על פניו אנחנו מבינים שפרעה הצליח במזימתו .

בשיחותיו של ה' עם משה מסביר ה' למשה בדיוק את מה שהולך להתרחש

וזה שפרעה לא ישלח את העם ולא יתרצה על ההתחלה שהכל מתוכנן משום חששו של משה הרי כל כישלון הקטן ביותר יכול לשבור את רוחו.

לכן

במעמד הסנה - )יט( וַאֲנִ֣י יָדַ֔עְתִּי כִּ֠י לֹֽא יִתֵּ֥ן אֶתְכֶ֛ם מֶ֥לֶךְ מִצְרַ֖יִם לַהֲלֹ֑ךְ וְלֹ֖א בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה׃ (כ( וְשָׁלַחְתִּ֤י אֶת־יָדִי֙ וְהִכֵּיתִ֣י אֶת־מִצְרַ֔יִם בְּכֹל֙ נִפְלְאֹתַ֔יג אֲשֶׁ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖הד בְּקִרְבּ֑וֹ וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן יְשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶֽם׃
(שמות ג)

לי נראה שכוונת הכתוב היא שיכה ה' יתברך את פרעה בכל הנפלאות שעשה ה' לפרעה , ולאט לאט מכה אחר מכה ה' יתברך הולך לקחת ממנו את הברכות שקיבל מאיתו בזכות יוסף יעקב והאחים

ושוב פעם בשיחתם בדרכו של משה ומשפחתו חזרה למצרים במלון הדרכים –

רוצה ה' להבהיר שוב את זה שלא יתרצה פרעה כל כל כך מהר לשלח את בני ישראל גם אחרי שהכה אותו בנפלאותיי וזאת לצורך מכת בכורות .

"(כא( וַיֹּ֣אמֶר י״י֮ אֶל־מֹשֶׁה֒ בְּלֶכְתְּךָ֙ לָשׁ֣וּב מִצְרַ֔יְמָה רְאֵ֗ה כׇּל־הַמֹּֽפְתִים֙ אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְיָדֶ֔ךָ וַעֲשִׂיתָ֖ם לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַאֲנִי֙ אֲחַזֵּ֣ק אֶת־לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א יְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם׃ (כב) וְאָמַרְתָּ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּ֚ה אָמַ֣ר י״י֔ בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ (כג) וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יךָ שַׁלַּ֤ח אֶת־בְּנִי֙ וְיַֽעַבְדֵ֔נִיה וַתְּמָאֵ֖ן לְשַׁלְּח֑וֹ הִנֵּה֙ אָנֹכִ֣י הֹרֵ֔ג אֶת־בִּנְךָ֖ בְּכֹרֶֽךָ׃ "(שמות ד)

זה לא כל כך עוזר ואנחנו רואים שמשה מתלונן לפני ה' אחרי המפגש הראשון שלו עם פרעה " וַיָּ֧שׇׁב מֹשֶׁ֛ה אֶל־י"י֖ וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֙תָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה שְׁלַחְתָּֽנִי׃ (כג) וּמֵאָ֞ז בָּ֤אתִי אֶל־פַּרְעֹה֙ לְדַבֵּ֣ר בִּשְׁמֶ֔ךָ הֵרַ֖ע לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה וְהַצֵּ֥ל לֹא־הִצַּ֖לְתָּ אֶת־עַמֶּֽךָ׃(שמות ו)"

לכן בפרשת וארא שוב מסביר ה' למשה את התוכנית שלו שפרעה לא התרצה ויסכים ישר לשחרר את בני ישראל "(ג) וַאֲנִ֥י אַקְשֶׁ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְהִרְבֵּיתִ֧י אֶת־אֹתֹתַ֛י וְאֶת־מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (ד) וְלֹֽא־יִשְׁמַ֤ע אֲלֵכֶם֙ פַּרְעֹ֔ה וְנָתַתִּ֥י אֶת־יָדִ֖י בְּמִצְרָ֑יִם וְהוֹצֵאתִ֨י אֶת־צִבְאֹתַ֜י אֶת־עַמִּ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בִּשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים׃ (ה) וְיָדְע֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י י"י֔ בִּנְטֹתִ֥י אֶת־יָדִ֖י עַל־מִצְרָ֑יִם וְהוֹצֵאתִ֥י אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִתּוֹכָֽם׃" (שמות ז)

הנפלאות והפלאות שבמכות מצרים הם בגלל שהמכות מגיעות כנס אלוקי בתוך התהליך הטבעי כדי שבסופו של דבר ידעו מצרים אך גם בני ישראל שה' הוא האלוהים .

זה נראה כמו תנין זה הולך כמו תנין אבל זה לא תנין

האות הראשון שעושים משה ואהרון במצרים לעיני פרעה , לפני המכות זה להפוך את המטה לתנין . במפגשו של משה וה' בסנה המטה הפך לנחש וכך גם עשה משה מול העם במפגשם הראשון .

אך עכשיו שהוא הולך לארמונו של פרעה מדריך אותו ה' שהפעם יהפוך המטה לתנין , תנין זו חיה גדולה יותר מנחש .

אז למה שגם מול בני ישראל ובסנה לא יהפוך לתנין זה בטח יותר מרשים מהנחש . לא מצויים תנינים בלב המדבר , ובארץ גושן .

אך באזור הנילוס והיאור שליד הארמון ואף בארמונו של פרעה , זו חיה מאוד נפוצה .

אז הנס נמצא בזה שהפך המטה לתנין ? ברור שלא ? הרי זאת גם הצליחו לעשות החרטומים , אז איפה הנס אתם שואלים בזה שהמטה בלע את המטות של החרטומים

"וַיַּֽעֲשׂ֨וּ גַם־הֵ֜ם חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֛יִם בְּלַהֲטֵיהֶ֖ם כֵּֽן׃ (יב) וַיַּשְׁלִ֙יכוּ֙ אִ֣ישׁ מַטֵּ֔הוּ וַיִּהְי֖וּ לְתַנִּינִ֑ם וַיִּבְלַ֥ע מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן אֶת־מַטֹּתָֽם׃ (שמות ז)

איך יכול לבלוע מטה מטות אחרים ?

זהו הנס ! ומה אנו רואים כאן שהשם יתברך מתאים את האות שיתאים לאזור הגאוגרפי שבו מתרחש האות או הנס . ובקריאה מהירה נראה שזה טבעי שתנין אחד יטרוף תנינים אחרים אך מי שבולע זו חתיכת עץ שנקראת מטה ומה היא בולעת עוד חתיכות עץ שנקראות מטות .

רגע לפני שנעבור לפרט גם את המכות מכה אחר מכה בס"ד רציתי רגע לדבר על החרטומים החרטטנים .

כשיוסף הוזנק מן הבור לפתור לפרעה את חלומתיו .

זה נעשה רק אחרי שהחרטומים החרטטנים לא הצלחו לפתור לפרעה את חלומותיו , " וַיִּשְׁלַ֗ח וַיִּקְרָ֛א אֶת־כׇּל־חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֖יִם וְאֶת־כׇּל־חֲכָמֶ֑יהָ וַיְסַפֵּ֨ר פַּרְעֹ֤ה לָהֶם֙ אֶת־חֲלֹמ֔וֹ וְאֵין־פּוֹתֵ֥ר אוֹתָ֖ם לְפַרְעֹֽה׃ "

עניין זה מעצים מאוד את יוקרו וכבודו של יוסף בפני פרעה והוריד את קרנם של החרטומים בעיני פרעה " (לח)  וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל עֲבָדָ֑יו הֲנִמְצָ֣א כָזֶ֔ה אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֛ר ר֥וּחַ אֱלֹהִ֖ים בּֽוֹ׃ "

מכת דם :הברכה שהופכת לקללה

כמו שכבר בארנו מעלה פרעה מצהיר שהוא לא מכיר מי זה יוסף ומי זה האלוהים שישמע בכולו , ומציג עצמו כאל שברא את היאור והוא אף שולט בו , כל בוקר כשהוא יצא אל היאור המים עולים לקראתו ומשקים את השדות , אך שכח פרעה את הברכה שברכו יעקב אבינו שהגיע למצרים .

ולכן המכות הראשונות יגיעו על הנילוס כדי להזכיר לפרעה מהיכן הגיע הברכה .

כל בוקר היה יוצא פרעה אל שפת היאור כדי "לתת את ברכתו" כאל של מצרים על ידי כך שהיאור עולה אל רגליו ומשקה את השדות .

לכן ה' מצווה את משה ואהרון להגיע לפניו לחכות לו על שפת היאור , כך כל עד משה ואהרון על שפת היאור המים החיים של היאור לא יעלו אל פרעה בגלל קדושתם של משה ואהרון . אך כאשר יכה אהרון את היאור עם המטה לעיני פרעה ועבדיו וכשיהפכו המים לדם הפכו מטהור לטמא עלה הדם במקום המים כבכול יום אל רגלי פרעה והשקה את השדות את העצים והאבנים ומלא את בורות המים וכך היה דם בכל הארץ מצרים ומהברכה שהיה למצרים הפך לקללה עבור מצרים "ויבאש היאור"

ואת מי פרעה מביא כדי להוכיח שלא נס מאת ה' זה את החרטומים החרטטנים שבלהטיהם (עושים הסחת דעת כדי שלא נסים לב מה הם עושים ) לקחו דם והפכו מים לדם - הרי כבר אין מים בכל ארץ מצרים , אך הם "הוכיחו" לעצמם שזה טבע ולא נס .

מכת צפרדע : זה טבע או נס ?

במצרים לא יורד גשם והנילוס מקבל מים מגשמי "מונסון" שבקיץ יורדים בדרום אפריקה , כך שמי הנילוס לא מתנקים כל כך מהר ושמאגרי המים מבאישים והופכים ביצתיים דגים כבר לא גדלים במים שכאלה אך מה כן יכול לגדול במים שכאלה צפרדעים והרבה . לכן מה הנס שקרה כאן כל כך הרבה צפרדעים "(כח) וְשָׁרַ֣ץ הַיְאֹר֮ צְפַרְדְּעִים֒ וְעָלוּ֙ וּבָ֣אוּ בְּבֵיתֶ֔ךָ וּבַחֲדַ֥ר מִשְׁכָּבְךָ֖ וְעַל־מִטָּתֶ֑ךָ וּבְבֵ֤ית עֲבָדֶ֙יךָ֙ וּבְעַמֶּ֔ךָ וּבְתַנּוּרֶ֖יךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶֽיךָ׃ (כט) וּבְכָ֥ה וּֽבְעַמְּךָ֖ וּבְכׇל־עֲבָדֶ֑יךָ יַעֲל֖וּ הַֽצְפַרְדְּעִֽים׃"

אם היאור שורץ בצפרדעים ברור שאם אני יכה עם מטה במים יצאו צפרדעים החוצה אך מה הסיכוי שתצא רק צפרדע אחת ?

"(א) וַיֹּ֣אמֶר י"י֮ אֶל־מֹשֶׁה֒ אֱמֹ֣ר אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן נְטֵ֤ה אֶת־יָדְךָ֙ בְּמַטֶּ֔ךָ עַ֨ל־הַנְּהָרֹ֔ת עַל־הַיְאֹרִ֖ים וְעַל־הָאֲגַמִּ֑ים וְהַ֥עַל אֶת־הַֽצְפַרְדְּעִ֖ים עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (ב) וַיֵּ֤ט אַהֲרֹן֙ אֶת־יָד֔וֹ עַ֖ל מֵימֵ֣י מִצְרָ֑יִם וַתַּ֙עַל֙ הַצְּפַרְדֵּ֔עַ וַתְּכַ֖ס אֶת־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃"

זה נס ! פשוט לא יכול להיות שתצא רק צפרדע אחת כשיש כל כך הרבה צפרדעים ביאור

רגע אז איך עלו הצפרדעים על ארץ מצרים ? (ג)  וַיַּֽעֲשׂוּ־כ֥ן הַֽחַרְטֻמִּ֖ים בְּלָטֵיהֶ֑ם וַיַּעֲל֥וּ אֶת־הַֽצְפַרְדְּעִ֖ים עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ אז החרטומים החרטטנים הכו על היאור בהמוניהם והעלו את הצפרדעים על ארץ מצרים ....

וכבר כאן מבין פרעה שיד האלוהים היא ומבקש ממשה ואהרון להתפלל לה' שיסיר את הצפרדעים ממנו .

בספר יחזקאל פרק כט פסוק ג כתוב –

דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה־אָמַר׀ אֲדֹנָי יְהֹוִה הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי:

אז היאור שבו הצהרת שאתה פרעה בראת ואת זה ששולט בו שולח לך ולעמך קללה במקום ברכה !

מכת כינים: הודאה בכוחו של אלוהים

מאוד טבעי לכשאין מים ולא מתקלחים מגיעים אך למצרים הם לא הגיעו עד שאהרון הזה את עפר הארץ ובאותו הרגע כולם מתגרדים ברוכה הבאה הכינה נחמה ...

עפר הארץ הופך לכינים, מכה המדגישה את שליטת האל גם בחלקים הפשוטים ביותר של הבריאה.

הכינים, שמקורן בעפר, הופכות לאיום מוחשי על בני מצרים. והחרטומים המחרטטים מנסים גם לקחת מעפר הארץ חשבו שזה כמו עם הצפרדעים והעפר מלא בכינים אך לא זה לא המצב ולכן מודים: "אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא" (שמות ח, טו).

הודאתם זו מדגישה את ניצחון השם עליהם, כשם שבימי יוסף הם לא הצליחו לפתור את חלומות פרעה והוכיחו את נחיתותם לעומתו: "וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת־כָּל־חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת־כָּל־חֲכָמֶיהָ, וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת־חֲלֹמוֹ, וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה" (בראשית מא, ח). בדומה לכך, כאן החרטומים מאבדים את מעמדם ואת יוקרתם בעיני פרעה, כשהם נאלצים להכיר בכך שיד השם היא שפועלת

מכת ערוב: שמירה והשגחה בארץ גושן לעומת השחתת ארץ מצרים

כדי לבשר לפרעה על מכת הערב נשלח משה שוב לחכות על שפת היאור , שאליו יורד פרעה כדי לבדק את מצב טיהור המים , מה הקשר לחיות הטורפות וליאור ?

היאור מתנקה לו אט אט אך עדיין לא ניתן לשתות ממנו . וכמו שהיאור הוא החיים של מצרים כך הוא גם לכל חיות הבר .

למקור המים מגיעם העדרים וחיות הבר לשתות ושם עורבים להם החיות הטורפות ושלא מגיעות חיות הבר לשתות מן היאור לחיות הטורפות אין מה לאכול והם נכנסות לערים לחפש מזון וזו היא מכת הערוב שמביא ה' על מצרים .

אז מה הנס פה ?

הפעם מדגיש ה' " (יח) וְהִפְלֵיתִי֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא אֶת־אֶ֣רֶץ גֹּ֗שֶׁן אֲשֶׁ֤ר עַמִּי֙ עֹמֵ֣ד עָלֶ֔יהָ לְבִלְתִּ֥י הֱיֽוֹת־שָׁ֖ם עָרֹ֑ב לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֲנִ֥י י"י֖ בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃" זהו הנס הנפלא שעשה ה' במכה זו וכדי לבאר זאת יש צורך לרגע לדבר על ארץ גושן ומה כל כך מיוחד בה

בפרשת ויגש כבר עמדתי על מקומה הגאוגרפי של ארץ גושן וזהינו אותה כעמק פיום השוכן כ100 ק"מ דרומית לקהיר ולאזור ארמון פרעה עמק פרה ומבודד בו נמצאו ממצאים של מפעל המים הגדול שהקים יוסף , אגם גדול ומרחבים המתאימים לרעיית הצאן , כך שניתן לסגור את התעלות המגיעות מהנילוס ולהשאיר את גושן נקיה ממכת דם צפרדע ואף מהכינים בגלל בידודם מכל שאר תושבי מצרים כך שבארץ גושן יש מים נקיים בשפע וגם העדרים וחיות הבר מגיעים ומגיעות לשתות אז טבעי שהיו מגיעות גם החיות הרעות הטורפות שמחפשות מה לאכול אך זה לא קורה!

הן מצוות להגיע רק למצרים .

מכת דבר: חורבן המקנה המצרי

מכת הדבר פוגעת במקנה המצרים, מחלה קשה שגורמת למות כל הבקר, הצאן, והסוסים. מכת הדבר איננה רק פגיעה פיזית במקנה אלא גם הרס כלכלי מוחלט למצרים, שהסתמכה על המקנה כמקור מרכזי למזון ולעבודה חקלאית.

חשיבות המקנה למצרים התחזקה בזכות מפעליו של יוסף, שבימי הרעב הצליח לאסוף מקנה רב ולהגדיל את עוצמתה הכלכלית של מצרים.

המכה חושפת כיצד כל הברכה הזו נלקחת חזרה על ידי האלוהים, ומקנה בני ישראל נשאר ללא פגע, דבר המדגיש את הפער ההשגחתי בין מצרים לישראל. זו אינה רק מכה כלכלית, אלא פגיעה במקור המזון המרכזי של מצרים.

המכה מדגישה את חוסר האונים של פרעה, שכן היא פוסחת על מקנה בני ישראל, כפי שמסופר: "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וְהִנֵּה לֹא־מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד־אֶחָד" (שמות ט, ז).

מכת שחין: סבל ללא מוות

מכת השחין היא מחלת עור קשה והאדם שמקבל אותה לא מת ממנה אך סובל סבל נוראי של גירודים קשים מנשוא .

השחין, מחלת עור כואבת, נגרמת כאשר משה ואהרון זורקים פיח כבשן אל השמיים, והפיח מתפזר על פני כל מצרים. "(י) וַיִּקְח֞וּ אֶת־פִּ֣יחַ הַכִּבְשָׁ֗ן וַיַּֽעַמְדוּ֙ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיִּזְרֹ֥ק אֹת֛וֹ מֹשֶׁ֖ה הַשָּׁמָ֑יְמָה וַיְהִ֗י שְׁחִין֙ אֲבַעְבֻּעֹ֔ת פֹּרֵ֕חַ בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה׃"

מחלה זו אינה גורמת למוות פיזי, אך הסבל הרב שהיא גורמת לאדם דומה למוות רוחני ונפשי.

נראה כי המכה הזו נועדה לבחון אם פרעה ועבדיו ישנו את עמדותיהם כלפי אלוהי ישראל. האם יתפללו לה' ויסתייעו בו? או ימשכו להסתמך על החרטומים המחרטטים?

לכן המכה גם מדגישה את האפסות של החרטומים המחרטטים , שלא הצליחו להגן על עצמם אז עליכם הם יגנו : "וְלֹא־יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד... מִפְּנֵי הַשְּׁחִין" (שמות ט, יא).

מכת ברד: הרס החקלאות

מכת הברד ממשיכה את בדיקת האמונה שהחלה במכת השחין.

השם אומר לפרעה: "כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת־יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת־עַמְּךָ בַּדָּבֶר וַתִּכָּחֵד מִן־הָאָרֶץ" (שמות ט, טו). כלומר, השם היה יכול להשמיד את מצרים לחלוטין,כבר במכת הדבר אך הוא בחר להשאיר את פרעה ואת עמו בחיים למען תספר על מעשיו ותכיר בעוצמתו: "וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ, בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת־כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל־הָאָרֶץ" .

עוֹדְךָ֖ מִסְתּוֹלֵ֣ל בְּעַמִּ֑י לְבִלְתִּ֖י שַׁלְּחָֽם׃ (יח) הִנְנִ֤י מַמְטִיר֙ כָּעֵ֣ת מָחָ֔ר בָּרָ֖ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד אֲשֶׁ֨ר לֹא־הָיָ֤ה כָמֹ֙הוּ֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְמִן־הַיּ֥וֹם הִוָּסְדָ֖הֿ וְעַד־עָֽתָּה׃

ברור שלא היה כמוהו גשם לא יורד במצרים אז ברד ?

בשביל מה מביא ה' ברד על מצרים

"(כה) וַיַּ֨ךְ הַבָּרָ֜ד בְּכׇל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם אֵ֚ת כׇּל־אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה מֵאָדָ֖ם וְעַד־בְּהֵמָ֑ה וְאֵ֨ת כׇּל־עֵ֤שֶׂב הַשָּׂדֶה֙ הִכָּ֣ה הַבָּרָ֔ד וְאֶת־כׇּל־עֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה שִׁבֵּֽר׃ "

הסיבה לברד היא להשמיד ולהרוס את כל מה שצומח בשדות ובמטעים ממשיכים בלקחת את כל שיש למצרים בזכות ברכת השם של יוסף

(כו) רַ֚ק בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן אֲשֶׁר־שָׁ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֥א הָיָ֖ה בָּרָֽד׃

וכמובן שאצל בני ישראל בארץ גושן הכל טוב השמש זורחת נהנים ממזג האויר הנח

(כז) וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֗ה וַיִּקְרָא֙ לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֔ן וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם חָטָ֣אתִי הַפָּ֑עַם י"י֙ הַצַּדִּ֔יק וַאֲנִ֥י וְעַמִּ֖י הָרְשָׁעִֽים׃ (כח) הַעְתִּ֙ירוּ֙ אֶל־י"י֔ וְרַ֕ב מִֽהְיֹ֛ת קֹלֹ֥ת אֱלֹהִ֖ים וּבָרָ֑ד וַאֲשַׁלְּחָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תֹסִפ֖וּן לַעֲמֹֽד׃

הברד, מעורב באש, משמיד את היבולים והעצים וממחיש את שליטת האל בטבע ובכוח ההרס שלו. המעבר למכת הארבה מצביע על המשך בדיקת האמונה לא רק של פרעה אלא גם של עמו, אשר מתחילים להבין את חומרת המכות ופונים אליו בדרישה לשלוח את ישראל.

כך, הברד והארבה יחדיו משמשים כתהליך חינוכי מתמשך, החושף את עוצמת השם ואת חולשת פרעה. ובכוח ההרסני שלו. יחד עם זאת, לא כל היבולים נפגעים, והחיטה והכוסמת שעדיין לא הבשילו נותרות לעת עתה. בכך נרמז על המשך הבחינה, שתגיע לשיאה במכות הבאות.

פרעה מודה שהוא חוטא מודה שזו מכה מהאלוהים אך שוב לשלוח את העם בסופו של דבר הוא לא ישלח .

ולכן הולכת להגיע אחת המכות הקשות שבעצם תסיים את כל הברכה שהיתה לפרעה ולמצרים בזכות ברכת השם של יוסף

"וַיֹּ֤אמֶר י"י֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה כִּֽי־אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת־לִבּוֹ֙ וְאֶת־לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּֽוֹ׃ (ב) וּלְמַ֡עַן תְּסַפֵּר֩ בְּאׇזְנֵ֨י בִנְךָ֜ וּבֶן־בִּנְךָ֗ אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר הִתְעַלַּ֙לְתִּי֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶת־אֹתֹתַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בָ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּי־אֲנִ֥י י"יֽ׃"

כמו שבארנו בהתחלה הברכה של היאור שקיבל מיעקב הפכה לקללה

מקנה מצרים אותו אסף יוסף לפרעה בימי הרעב מת בערוב בדבר ואם נשאר עוד משהו גם בברד .

מפעל התבואה הגדול של מצרים נהרס אחרי הדם שזיהם את השדות מגיע הברד שפוגע בכל הצומח בשדה ושובר את כל עצי השדה .

אך המחסנים עדיין מלאים עדיין יש עוד קצת תבואה החיטה והקוסמת שעדיין לא הבשילו בזמן הברד ולכן תגיע עכשיו מכה שתחסל את כל התבואה שנמצאת במצרים .

מכת ארבה: חיסול מוחלט של השארית

וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹן֮ אֶל־פַּרְעֹה֒ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר י"י֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים עַד־מָתַ֣י מֵאַ֔נְתָּ לֵעָנֹ֖ת מִפָּנָ֑י שַׁלַּ֥ח עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃ (ד) כִּ֛י אִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֣חַ אֶת־עַמִּ֑י הִנְנִ֨י מֵבִ֥יא מָחָ֛ר אַרְבֶּ֖ה בִּגְבֻלֶֽךָ׃ (ה) וְכִסָּה֙ אֶת־עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־הָאָ֑רֶץ וְאָכַ֣ל׀ אֶת־יֶ֣תֶר הַפְּלֵטָ֗ה הַנִּשְׁאֶ֤רֶת לָכֶם֙ מִן־הַבָּרָ֔ד וְאָכַל֙ אֶת־כׇּל־הָעֵ֔ץ הַצֹּמֵ֥חַ לָכֶ֖ם מִן־הַשָּׂדֶֽה׃ (ו) וּמָלְא֨וּ בָתֶּ֜יךָ וּבָתֵּ֣י כׇל־עֲבָדֶ֘יךָ֮ וּבָתֵּ֣י כׇל־מִצְרַ֒יִם֒ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־רָא֤וּ אֲבֹתֶ֙יךָ֙ וַאֲב֣וֹת אֲבֹתֶ֔יךָ מִיּ֗וֹם הֱיוֹתָם֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּ֥פֶן וַיֵּצֵ֖א מֵעִ֥ם פַּרְעֹֽה׃

הפעם משהו גורם לקרובים אל פרעה לפנות אליו ולדרוש ממנו שישלח את בני ישראל כי כבר אבדה מצרים ועוד רגע גם כל האוכל שיש במצרים יעלם כלא היה

ולכן מחזיר פרעה את משה ואהרון אליו , ואומר להם שהם ילכו לעבוד את ה' והפעם ללא הילדים והנשים , ועוד אומר פרעה "לֹ֣א כֵ֗ן לְכֽוּ־נָ֤א הַגְּבָרִים֙ וְעִבְד֣וּ אֶת־י"י֔ כִּ֥י אֹתָ֖הּ אַתֶּ֣ם מְבַקְשִׁ֑ים וַיְגָ֣רֶשׁ אֹתָ֔ם מֵאֵ֖ת פְּנֵ֥י פַרְעֹֽה׃"

נראה שפרעה נזכר ביוסף ובהלוויתו של יעקב בואו נראה מה אומר הכתוב על ההלוויה "(ז) וַיַּ֥עַל יוֹסֵ֖ף לִקְבֹּ֣ר אֶת־אָבִ֑יו וַיַּֽעֲל֨וּ אִתּ֜וֹ כׇּל־עַבְדֵ֤י פַרְעֹה֙ זִקְנֵ֣י בֵית֔וֹ וְכֹ֖ל זִקְנֵ֥י אֶֽרֶץ־מִצְרָֽיִם׃ (ח) וְכֹל֙ בֵּ֣ית יוֹסֵ֔ף וְאֶחָ֖יו וּבֵ֣ית אָבִ֑יו רַ֗ק טַפָּם֙ וְצֹאנָ֣ם וּבְקָרָ֔ם עָזְב֖וּ בְּאֶ֥רֶץ גֹּֽשֶׁן׃"

לכן אם הם לא מתכוונים לברוח אז מה שטוב ליוסף טוב גם להם או שהם מבקשים לברוח ? " כִּ֥י אֹתָ֖הּ אַתֶּ֣ם מְבַקְשִׁ֑ים וַיְגָ֣רֶשׁ אֹתָ֔ם מֵאֵ֖ת פְּנֵ֥י פַרְעֹֽה"

(יד) וַיַּ֣עַל הָֽאַרְבֶּ֗ה עַ֚ל כׇּל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיָּ֕נַח בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל מִצְרָ֑יִם כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד לְ֠פָנָ֠יו לֹא־הָ֨יָה כֵ֤ן אַרְבֶּה֙ כָּמֹ֔הוּ וְאַחֲרָ֖יו לֹ֥א יִֽהְיֶה־כֵּֽן׃ (טו) וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין כׇּל־הָאָ֘רֶץ֮ וַתֶּחְשַׁ֣ךְ הָאָ֒רֶץ֒ וַיֹּ֜אכַל אֶת־כׇּל־עֵ֣שֶׂב הָאָ֗רֶץ וְאֵת֙ כׇּל־פְּרִ֣י הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֥ר הוֹתִ֖יר הַבָּרָ֑ד וְלֹא־נוֹתַ֨ר כׇּל־יֶ֧רֶק בָּעֵ֛ץ וּבְעֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּכׇל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

כל מה שנשאר ממפעל התבואה העצום של יוסף חוסל המחסנים רקים

הארבה, שמגיע בהמוניו, מחסל את כל מה שנשאר מהיבולים לאחר הברד ומשלים את החורבן הכלכלי של מצרים. בכך מתבהר המסר: כוחו של השם אינו ניתן לערעור, וכל ברכה שהייתה למצרים בזכות יוסף נלקחת חזרה. 

במכת הברד יורד גשם של ברד מעורב באש, אשר משמיד את היבולים בשדות ושובר את העצים. אירוע כזה הוא בלתי נתפס במצרים, שבה כמעט ואינו יורד גשם. המכה פוגעת לא רק בכלכלה, אלא גם בביטחון התושבים. עם זאת, לא כל היבולים נפגעים: "וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ, כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה" (שמות ט, לב).

מכת הארבה ממשיכה את הרס הכלכלה החקלאית של מצרים. הארבה אוכל את כל מה שנותר מהיבולים לאחר הברד: "וַיֹּאכַל אֶת־כָּל־עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל־פְּרִי הָעֵץ" (שמות י, טו). התיאור של הארבה כמכסה את עין הארץ מדגיש את חורבן השדות.

"(יז) וְעַתָּ֗ה שָׂ֣א נָ֤א חַטָּאתִי֙ אַ֣ךְ הַפַּ֔עַם וְהַעְתִּ֖ירוּ לַי"י֣ אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְיָסֵר֙ מֵֽעָלַ֔י רַ֖ק אֶת־הַמָּ֥וֶת הַזֶּֽה׃"

מבין פרעה שהוא הולך ומפסיד כבר ראינו שאת השם הוא כבר מכיר ומודה בטעותו אך עדין מעצבן אותו שהוא מפסיד ... ובכל זאת אחרי שמכת הארבה תגמר ולא ישאר אפילו ארבה אחד גם לא מי שהכין לא פיצוחי ארבה הארבה קם ועף לו ...

פרעה יחזור לסורו ולא ישלח את עם ישראל

ה' סיים והכה בכל הנפלאות שעשה לפרעה וכך כל שנתן לו ה' , לקח ממנו ה ' ומה נשאר שברכת ה' נעלמת ?

מכת חושך: אובדן הברכה וההשגחה

מכת החושך מטילה על מצרים עלטה מוחלטת במשך שלושה ימים: "לֹא־רָאוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו וְלֹא־קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו" (שמות י, כג). החושך מסמל את אובדן השגחת ה' והברכה האלוקית ממצרים.

כאשר השם מסיר את אורו, מה שנשאר הוא חושך מוחלט, גם פיזי וגם רוחני.

באותו זמן, בני ישראל יושבים באור גמור: "וּלְכׇל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם" (שמות י, כג), מה שמדגיש את ההבדל בין מצרים, שאיבדה את ברכת ה', לבין ישראל, שזוכים להשגחתו ולברכתו של ה' .

את המכה הזאת ניתן לסכם על ידי בראשית א, ד " וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ׃"

סיכום

עשר המכות אינן רק עונש למצרים, אלא גם תהליך חינוכי. תהליך זה אינו מכוון רק כלפי פרעה והמצרים, אלא גם כלפי בני ישראל עצמם. בני ישראל, שהיו שקועים בשעבוד פיזי ורוחני, מתחילים לראות במכות ביטוי לעוצמת השם וההשגחה העליונה. כל מכה מחזקת את ההכרה בכך שהשפע והברכה מגיעים מהאלוהים, ומחדשת את האמונה של העם בדרכו.

פרעה, שביקש להציג את עצמו כאל, נחשף כחסר אונים. הברכה שהביא יוסף למצרים נלקחת,על ידי ה' ועם בני ישראל אשר שימש כעבדים כבר לא עובד בפרך בשלב זב ועוד רגע גם יצא לחופשי .