סיום מסכת ראש השנה וברכות

מסכת ראש השנה דף לד ב

חוזרת הגמרה לדון במשנה

לשון המשנה : סֵדֶר תְּקִיעוֹת,

שָׁלֹשׁ, שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ.

שִׁעוּר תְּקִיעָה כְּשָׁלֹשׁ תְּרוּעוֹת;

שִׁעוּר תְּרוּעָה כְּשָׁלֹשׁ יְבָבוֹת.

תָּקַע בָּרִאשׁוֹנָה, וּמָשַׁךְ בַּשְּׁנִיָּה כִּשְׁתַּיִם,

אֵין בְּיָדוֹ אֶלָּא אַחַת.

מִי שֶׁבֵּרֵךְ וְאַחַר כָּךְ נִתְמַנָּה לוֹ שׁוֹפָר,

תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ שָׁלשׁ פְּעָמִים.

כְּשֵׁם שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר חַיָּב, כָּךְ כָּל יָחִיד וְיָחִיד חַיָּב.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן:

למדנו במשנה : כשם ששליח ציבור חייב כך כל יחיד ויחיד וכו'

שואלת הגמ' : תניא אמרו לו לרבן גמליאל לדבריך למה צבור מתפללין אמר להם כדי להסדיר שליח צבור תפלתו אמר להם רבן גמליאל לדבריכם למה שליח צבור יורד לפני התיבה אמרו לו כדי להוציא את שאינו בקי אמר להם כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי .

אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן מודים חכמים לרבן גמליאל

ורב אמר עדיין היא מחלוקת : שמעה [רבי] חייא בריה דרבה בר נחמני אזל אמרה לשמעתא קמיה דרב דימי בר חיננא אמר ליה הכי אמר רב עדיין היא מחלוקת

אמר ליה רבה בר בר חנה נמי הכי קאמר כי אמר רבי יוחנן להא שמעתא אפליג עליה ריש לקיש ואמר עדיין היא מחלוקת

ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבי חנה ציפוראה אמר רבי יוחנן הלכתא כרבן גמליאל הלכתא מכלל דפליגי!

עמ' לה א

כי סליק רבי אבא מימי אפירשה מודים חכמים לרבן גמליאל בברכות של ר"ה ושל יוה"כ והלכה מכלל דפליגי בברכות דכל השנה איני

והאמר ר' חנה ציפוראה א"ר יוחנן הלכה כרבן גמליאל בברכות של ר"ה ושל יוה"כ

אלא אמר רב נחמן בר יצחק מאן מודים רבי מאיר והלכה מכלל דפליגי רבנן דתניא ברכות של ר"ה ושל יוה"כ שליח צבור מוציא הרבים ידי חובתן דברי ר"מ וחכ"א כשם ששליח צבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב

מאי שנא הני אילימא משום דנפישי קראי והאמר רב חננאל אמר רב בכיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב אינו צריך אלא משום דאוושי ברכות גופא אמר רב חננאל אמר רב כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב אינו צריך סבור מינה הני מילי ביחיד אבל בצבור לא אתמר אמר ר' יהושע בן לוי אחד יחיד אחד צבור כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב אינו צריך

אמר ר"א לעולם יסדיר אדם תפלתו ואח"כ יתפלל אמר רבי אבא גמסתברא מילתיה דר' אלעזר בברכות של ר"ה ושל יוה"כ ושל פרקים אבל דכל השנה לא איני

והא רב יהודה מסדר צלותיה ומצלי שאני רב יהודה כיון דמתלתין יומין לתלתין יומין הוה מצלי כפרקים דמי

אמר רב אחא בר עוירא אמר רבי שמעון חסידא פוטר היה רבן גמליאל אפילו עם שבשדות

ולא מיבעיא הני דקיימי הכא אדרבה הני אניסי הני לא אניסי

דתני אבא בריה דרב בנימין בר חייא דעם שאחורי כהנים אינן בכלל ברכה אלא

כי אתא רבין אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי שמעון חסידא הלא פטר רבן גמליאל אלא עם שבשדות מ"ט משום דאניסי במלאכה אבל בעיר לא:

רבן גמליאל – שמופיע במשנה ובגמרא זהו כמובן רבן גמליאל דיבנה . וזה שולח אותי ישרות למסכת ברכות עמ' יז א

כדי להבין יותר את הסיבה של רבן גמליאל לדבריו אני רוצה לעבור לרגע למסכת ברכות עמוד יז א

בעמוד זה מביאה לנו הגמרא בקשות ותפילות שהיו מוסיפים חז"ל לתפילותיהם .

מַרְגְּלָא בְּפוּמַיְהוּ דְּרַבָּנַן דְּיַבְנֶה:
אֲנִי בִּרְיָה וַחֲבֵרִי בִּרְיָה.
אֲנִי, מְלַאכְתִּי בָּעִיר, וְהוּא, מְלַאכְתּוֹ בַּשָּׂדֶה;
אֲנִי מַשְׁכִּים לִמְלַאכְתִּי, וְהוּא מַשְׁכִּים לִמְלַאכְתּוֹ.
כְּשֵׁם שֶׁהוּא אֵינוֹ מִתְגַּדֵּר בִּמְלַאכְתִּי,
כָּךְ אֲנִי אֵינִי מִתְגַּדֵּר בִּמְלַאכְתּוֹ.
וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: אֲנִי מַרְבֶּה וְהוּא מַמְעִיט?
שָׁנִינוּ:
 אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט,
 וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם.

אז חכמי יבנה – העיון יעקוב אומר שכדי להבין למה הם היו אמרים בקשה זאת בלימוד על סיפור יוחנן בן זכאי

אנו נמצאים אחרי או אפילו בזמן מלחמת אחים עקובה מדם בירושלים . בית המקדש נחרב ואיך שומרים על כל זה ... צריך קודם כל לתקן את המקולקל

ולהבין שאנו ערבים זה לזה ...

כך גם אומר בתוספות יום טוב שהסיבה לכך ששליח ציבור מוציא ידי חובה את היחיד משום הערבות ההדדית ביננו .

ואם ניקח את דברי המשנה

ונסדר אותם אחרת

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן:

כְּשֵׁם שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר חַיָּב, כָּךְ כָּל יָחִיד וְיָחִיד חַיָּב.

כפי ששליח ציבור צריך לחשוב על אותם האנוסים ולהוציאם ידי חובתם כך גם כל יחיד ויחיד צריך לכוון על לפחות אנוס אחד שהוא מכיר כדי להוציא אותו ידי חובתו .

מה אומרים זה אפשרי ?

אנחנו נמצאים בתקופה לא פשוטה .

והרבה פעמים המעשה של קבוצה זו או אחרת או פרט כזה או אחר גורמים לנו להחל לו דברים קשים .

הגמרה בברכות פרק א עמוד י ' א

מספרת –

הַנְהוּ בִּרְיוֹנֵי דַּהֲווֹ בְּשִׁבְבוּתֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר,
וַהֲווֹ קָא מְצַעֲרוּ לֵיהּ טוּבָא.
הֲוָה קָא בָעֵי רִבִּי מֵאִיר רַחֲמֵי עִלָּוַיְהוּ כִּי הֵיכִי דְּלִמוּתוּ.
אֲמַרָה לֵיהּ בְּרוּרְיָא דְּבִיתְהוּ:
מַאי דַּעְתָּךְ?
מִשּׁוּם דִּכְתִיב "יִתַּמּוּ חַטָּאִים",
מִי כְתִיב חוֹטְאִים? חֲטָאִים כְּתִיב!
וְעוֹד, שַׁפֵּיל לְסֵיפֵיהּ דִּקְרָא:
"וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם",
כֵּיוָן דְּיִתַּמּוּ חַטָּאִים, וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם.
אֵלָּא בְּעֵי רַחֲמֵי עִלָּוַיְהוּ דְּלִהְדְּרוּ בִּתְשׁוּבָה,
וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם.
בְּעָא רַחֲמֵי עִלָּוַיְהוּ, וַהֲדַרוּ בִּתְשׁוּבָה.

אֲמַר לַהּ הַהוּא צַדּוּקִי לִבְרוּרְיָא:
כְּתִיב:
"רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה".
מִשּׁוּם דְּלֹא יָלְדָה, רָנִּי!
אֲמַרָה לֵיהּ:
שָׁטְיָא! שַׁפֵּיל לְסֵיפֵיהּ דִּקְרָא, דִּכְתִיב:
"כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר יי",
אֵלָּא מַאי "עֲקָרָה לֹא יָלָדָה"?
רָנִּי כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל,
שֶׁדּוֹמָה לְאִשָּׁה עֲקָרָה שֶׁלֹּא יָלְדָה בָּנִים לַגֵּיהִנָּם כְּוָתַיְכוּ.

בעצם אני מתפלל שהדרך שלו תשתנה וכך מעשיו הרעים ימותו ולא שהוא ימות .

אני יכול לא לאהוב את הדרך או המעשה שלו אך לא לשנוא אותו ...

ורגע לפני סיום בראש השנה אנו עומדים למשפט ונכנסים לתקופה של תשובה עשרה ימים בהם עת רצון לתשובה אישית ואף ציבורית .

ואני רוצה לחזור למסכת ראשו השנה

דף יז ב

ת"ש שאלה בלוריא הגיורת את רבן גמליאל כתיב בתורתכם :

(דברים י, יז) אשר לא ישא פנים

וכתיב

(במדבר ו, כו) ישא ה' פניו אליך

נטפל לה רבי יוסי הכהן אמר לה אמשול לך משל למה הדבר דומה לאדם שנושה בחבירו מנה וקבע לו זמן בפני המלך ונשבע לו בחיי המלך

הגיע זמן ולא פרעו

בא לפייס את המלך

ואמר לו עלבוני מחול לך

לך ופייס את חבירך

הכא נמי כאן בעבירות שבין אדם למקום

כאן בעבירות שבין אדם לחבירו

עד שבא ר"ע ולימד

כאן קודם גזר דין וכאן לאחר גזר דין

וזה מסתדר אם מה שאמרו חכמים – שתשובה לא מועילה ליחיד לאחר גזר דין .

וזה לא שונה מתשובתו של רבי יוסי הכהן – קודם גזר דין הלך ופייס את חברו – וישא ה פניו אליו

לאחר גזר דין לא יעזור כבר לפייס את חברו ולכן אשר לא ישא פנים .

אנחנו עכשיו לפני עשרת ימי תשובה ולפני הסליחות והתשובה לפני המקום חיבים אנחנו לפייס את חברנו .

לבקש סליחה מהאישה או הבעל מההורים מהילדים

לא ליקום ולא ליטור .

בפרקי רבי אליעזר פרק מו כתוב –

ראה סמאל שלא נמצא בהם חטא ביום הכפורים אמר לפניו רבונו של עולם יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת בשמים:

מה מלאכי השרת אין להם קפיצין כך ישראל עומדים על רגליהם ביום הכפורים.

מה מלאכי ישראל אין להם אכילה ושתיה כך ישראל אין להם אכילה ושתיה ביום הכפורים.

מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא כך ישראל נקיים מכל חטא ביום הכפורים.

מה מלאכי השרת שלום מתווך ביניהם כך ישראל שלום מתווך ביניהם ביום הכפורים.

תודה

היושב מהגולן – יגאל פנחס בן יוסף